אבו איוב נ' אמנ סאן סולאר בע"מ

פסק דין

תביעה חוזית/כספית ע"ס של 30,000 ₪ ותביעה לצו עשה. המחלוקת היחידה שנותרה בתיק נוגעת לסוגיית ההוצאות.

אלו הן בתמצית העובדות הצריכות לעניינו:

ביום 6.6.11 התקשר התובע בהסכם עם הנתבעת 1, (להלן: "החברה"), בהסכם לרכישת מערכת פוטו-ואלטאית (להלן: "המערכת") ולקבלת שירותי התקנת המתקן והפעלתו לצורך התקשרות עם חברת החשמל לייצור ומכירת חשמל לחברת החשמל, בנכס שבבעלות התובע ואשר נמצא בכפר פסוטה (להלן: "המקרקעין").

בהתאם לסעיף 2.1 להסכם, התחייבה החברה לסייע "למזמין לקבל את היתר הרשות המקומית להתקנת מתקן פוטו-ואלטאי או אישור לפיו לצורך התקנת המתקן הפוטו ואלטאי במקרקעין של המזמין לא נדרש אישור הרשות המקומית".

בסעיף 2.6 להסכם, הוסכם כי "ככל שהרשות המקומית תתנה את מתן ההיתר להתקנת המתקן הפוטו וולטאי, תסייע החברה למזמין למלא אחר כל התנאים ובלבד שהאחריות והעלות המלאה למילוי התנאים שנדרשו ע"י הרשות המקומית תחול על המזמין...".

בסעיף 2.7 להסכם נקבע כי "החברה מתחייבת לעשות כל מאמץ מצידה ולסייע למזמין לקבל את האישור מוקדם ככל שניתן".

בהתאם להסכם, הותקנה המערכת הפוטו-ואלטאית בנכס התובע במקרקעין. אולם, הנתבעת 2 (להלן: "הוועדה לתו"ב") שהמקרקעין תחת תחום אחריותה, דרשה אישור פטור מהג"א (המשרד להתגוננות אזרחית).

התובע טען כי לאחר שהפקיד בוועדה לתו"ב שיק ערבות ע"ס של 20,000 ₪, קיבל התובע היתר ביום 28.12.11 לצורך התקנת המערכת. אולם, החברה לא המציאה את אישור הפטור מהג"א עבור תיק מס' 6002011 ע"ש התובע, חרף כתב התחייבות עליו חתמה החברה, באמצעות נציג מטעמה, ביום 30.4.12 (נספח ב' לכתב התביעה), וחרף פניות רבות מצד התובע בעניין.

בתביעתו טען התובע כי החברה פעלה בניגוד להסכם כאשר לא סייעה לו לקבל את האישורים אשר נדרשו על ידי הוועדה לתו"ב, ולכן נותר חשוף למצב שבו הוועדה עלולה לבטל את ההיתר ו/או לפרוע את שיק הערבות ע"ס של 20,000 ₪ בכל רגע נתון או לחייב את התובע בקנסות ובפיגורים כתוצאה מהעדר המצאת אישור הג"א.

כמו כן, טען התובע כי המערכת לא פעלה כראוי למשך 4 חודשים כאשר היו מספר "נפילות" (הראשונה בחודש מרץ 2012) שבהן המערכת לא ייצרה את החשמל, אולם החברה הגיעה לתקן את הליקוי רק בתחילת חודש יולי 2012.

לפיכך, עתר התובע בתביעתו לסעדים הבאים: סך של 2,000 ₪ בגין אי ייצור החשמל בתקופה שהחל מיום 8.6.12 ועד ליום 24.6.12; צו עשה המחייב את החברה להמציא את אישור הפטור מהג"א; והוצאות משפט וריבית, לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ.

ביום 27.2.13, נמחקה בהסכמת הצדדים התביעה כנגד הוועדה לתו"ב, ללא צו להוצאות.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 16.9.13, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט כי החברה תפנה פעם נוספת להג"א לשם קבלת האישור, וככל שיתברר שיש מניעה להוציא את האישור בשל חובות המוטלות על התובע על פי ההסכם, תוצא תעודת עובד ציבור המופנית להג"א להסביר מה מונע את קבלת האישור.

ביום 7.11.13 ניתן על ידי צו המורה להג"א בעכו למסור באמצעות תעודת עובד ציבור, הודעה המפרטת מדוע לא הומצא לתובע אישור פטור מהג"א עבור בקשה מס' 6002011 במקרקעין, אשר הוגשה לוועדה לתו"ב.

ביום 16.12.13 הוגשה תעודת עובד הציבור של מהנדס מחוז צפון בפיקוד העורף, לפיה עד ליום קבלת הצו לא התקבלה במשרדי פיקוד העורף בקשה לפטור מחובת התקנת מקלט ביחס לבקשה מס' 6002011. אולם, במסגרת בדיקת הנושא לגופו, לא נמצאה מניעה לפטור את הבקשה מחובת התקנת מקלט, וביום 28.11.13 אושר על ידי מפקד מחוז צפון של פיקוד העורף פטור מחובת התקנת מקלט ביחס לבקשה, ואישור הפטור הומצא במסירה אישית לוועדה לתו"ב ביום 1.12.13. ומכאן שהתביעה לצו עשה התייתרה.

בישיבה שהתקיימה ביום 27.1.14, הודיע ב"כ התובע כי לאור אישור הג"א, אין התובע עומד עוד על הסעד הכספי, והוא עותר לחייב את החברה בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בלבד. לאחר מכן טענו ב"כ הצדדים בעל-פה בעניין ההוצאות.

התובע טען כי חרף התחייבות החברה, בכתב ההתחייבות, ולמרות שבמסגרת הישיבה מיום 16.9.13, התחייב ב"כ הנתבעת ולשוב ולפנות להג"א, הרי שמתעודת עובד הציבור עולה כי לא נעשתה כל פניה מצד הנתבעת. זאת, על אף שהתובע פנה מספר פעמים לחברה לצורך קבלת האישור מהג"א, אך החברה התחמקה. לפיכך, עתר התובע לחייב את החברה בהוצאות, אגרה ושכר טרחת עו"ד.

החברה טענה כי על אף האמור בתעודת עובד הציבור, פנתה להג"א לצורך קבלת אישור, בהתאם להסכם. לטענתה, השיבה לפניות התובע והודיעה לו כי עליו להסדיר את עניינו מול הג"א לאור חריגות בניה, לרבות חלון הממ"ד, שאינן קשורות למערכת הסולרית של החברה, כאשר החברה, מצידה, התחייבה להעביר את האישור לוועדה לתו"ב ברגע שיהיה מוכן. אולם, התובע בחר שלא להסדיר את ענייניו בהג"א, ולטענת ב"כ החברה, הרי שאין זה מתפקידה להסדיר לתובע את המקלט על מנת להתקין את המערכת הסולרית, שכן "אם יעלה לי להסדיר לו את המקלט אצטרך לשלם יותר ממה שהמערכת הזו שווה" (פרו', עמ' 4, ש' 6-5).

באשר להתנהלות החברה בהליך שבפניי, אשר לא פעלה בהתאם להוראות החלטתי מיום 16.9.2013 הסביר ב"כ הנתבעת כי החלטות בית המשפט הגיעו אליו לאחר המועדים שנקבעו בהחלטה הואיל ובאותה עת לא היה מחשב משרדו מחובר למערכת "נט המשפט". לאור האמור, טען ב"כ החברה כי לא זו בלבד שאין החברה צריכה לשאת בתשלום הוצאות לתובע, הרי שעל התובע לשאת בהוצאות החברה.